[ זמן כנסת ]

בוגר ”עמיתי ירושלים” חינוך יהודי

רב”ט שלב ב'

יולי (יואל) אדלשטיין נולד בשנת 1958 בעיר צ'רנוביץ בברית המועצות להוריו אניטה ויורי, ניצולי שואה. בשנת 1979, בשנתו הרביעית כסטודנט במכון ללימודי שפות זרות במוסקבה, הגיש בקשה לעלות לישראל, אך היא נדחתה על ידי השלטונות. כמסורב עלייה היה אדלשטיין פעיל בקרב החוגים הציוניים במוסקבה ולימד עברית במחתרת. הוא נעצר על ידי הקג"ב בשנת 1984 בהאשמת שווא של החזקת סמים, ונשפט לשלוש שנים בגולאג (מחנה כפייה סובייטי). בשנת 1987, מייד לאחר ששוחרר מהמאסר, עלה לישראל עם משפחתו. לאורך השנים התגוררו בגוש עציון, תחילה ביישוב אלון שבות ולאחר מכן בנווה דניאל. לאחר עלייתו לישראל סיים אדלשטיין את לימודיו במכון מנדל היוקרתי להכשרת מנהיגות חינוכית במסגרת תוכנית עמיתי ירושלים, ועבד בכמה מוסדות חינוכיים. אדלשטיין היה ממייסדי מפלגת ישראל בעלייה, שהתמודדה לראשונה לכנסת בשנת 1996 וזכתה להישג חסר תקדים של שבעה מנדטים בכנסת הארבע-עשרה. עם הצטרפות סיעת ישראל בעלייה לממשלה בראשות בנימין נתניהו, מונה אדלשטיין לשר לקליטת העלייה. הוא כיהן בתפקיד זה עד שנת 1999. במסגרת תפקידו, בשנים שבהן גלי העלייה ממדינות חבר העמים היו משמעותיים, הקים אדלשטיין הוסטלים רבים עבור עולים שידם לא השיגה דיור נאות. הוא פעל לשילוב מקסימלי של העולים בכל שדרות החברה הישראלית ולהגדלת תקציבים שיועדו עבורם, הוציא לפועל את תוכנית קמ"ע לקליטת מדענים עולים והקים עשרות בתי תרבות לאוֹמנים עולים. בשנים 1999–2003 כיהן אדלשטיין כסגן יושב-ראש הכנסת וכיושב-ראש סיעתו בכנסת, ולאחר מכן כסגן השר לקליטת העלייה בממשלת אריאל שרון. כמו כן היה חבר בוועדת הכנסת, בוועדת החוקה, חוק ומשפט, בוועדת חינוך ובוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. בשנים 1999–2006 עמד בראש השדולה למען הגולן, ובמסגרת פעילות פרלמנטרית זו הצליח לסכל את הכוונה למסירת רמת הגולן לידי סוריה. בכנסת השש-עשרה, בשנת 2003, מונה אדלשטיין שוב לסגן יושב-ראש הכנסת מטעם סיעת הליכוד, שאליה הצטרפה ישראל בעלייה, והמשיך בתפקיד זה עד לסיום כהונתה של כנסת זו בשנת 2006. באותה תקופה יזם את הקמת הוועדה הציבורית לציון 40 שנה לראשית מאבקם של יהודי ברית המועצות למען זכותם לעלייה ולחופש. אדלשטיין שב לכנסת השבע-עשרה במרץ 2007 וכיהן כסגן יושב-ראש הכנסת וכחבר בוועדת הכנסת ובוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הוא הקים את השדולה להסדרת נושא הגיור בישראל, שמטרותיה להגדיל משמעותית את מספר המתגיירים מדי שנה, לרכז את נושא הגיור תחת רשות גיור אחת ולגבש מדיניות הלכתית עם הרבנים הראשיים והגופים העוסקים בגיור. הוא אף שב לשמש יושב-ראש אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל–קנדה וקידם שורה של תיקוני חקיקה. בכנסת השמונה-עשרה מונה אדלשטיין לשר ההסברה והתפוצות והממונה על ביצוע חוק רשות השידור בממשלה ה-32. הוא הופקד בין היתר על הקשר של מדינת ישראל עם התפוצות, על נושא האנטישמיות ועל ביצוע פרויקטים בנושא הסברה, שמטרתם לשפר את תדמית מדינת ישראל. במרץ 2013 נבחר אדלשטיין ברוב גדול לתפקיד יושב-ראש הכנסת התשע-עשרה. בכנסת זו הוא שם דגש על שקיפות הכנסת ונגישותה. כמו כן קידם בהצלחה את פרויקט "כנסת ירוקה", שכלל שורת צעדי ייעול וחיסכון באנרגיה, ובהם התקנת פאנלים סולריים על גג הכנסת. צעד זה הפך את הכנסת לפרלמנט הירוק בעולם. בבחירות המקדימות שנערכו בדצמבר 2014 לקביעת רשימת הליכוד לכנסת העפיל אדלשטיין למקום השני בבחירות הכלליות לרשימת הליכוד ולמקום השלישי ברשימה לכנסת. במרס 2015 זכה פעם נוספת באמון הכנסת ונבחר ברוב קולות וללא מתנגדים לכהונה שנייה כיושב-ראש הכנסת העשרים. במהלך כהונתו אירח בכנסת מספר שיא של ראשי מדינות מהעולם, ובהם סגן נשיא ארצות הברית, נשיא הודו, ראש ממשלת איטליה, נשיא אוקראינה ויושב-ראש הבונדסטאג. לצד זאת הוקם פורום ישראל–קפריסין–יוון ונחתמו הסכמי שיתוף פעולה פרלמנטריים רבים בין הכנסת לפרלמנטרים ברחבי העולם. בדצמבר 2015 ערך אדלשטיין בתפקידו כיושב-ראש הכנסת את ביקורו הראשון בגרמניה, שם נפגש עם הקנצלרית מרקל ונשא דברים בעברית בפני חברי הבונדסטאג בברלין; ב- 2016 ביקר בפרלמנט הבריטי ונשא בו דברים; ביוני 2017 קיים אדלשטיין ביקור רשמי במוסקבה, 30 שנים לאחר ששוחרר מהכלא. במהלך הביקור הוא נשא נאום בפרלמנט הרוסי ואף חזר לבית המעצר שבו נכלא. לצד חיזוק קשרי החוץ של הכנסת קידם אלדשטיין מכלול נושאים הקשורים לאמון הציבור בכנסת ולמעמדה, ויזם את פרויקט "מתחברים לכנסת". כמו כן, הוא הוביל את מהפכת השקיפות, המאפשרת לכל אזרח להתעדכן באופן מיידי בנעשה בכנסת; הוא דאג להשלמת הנגשת בניין הכנסת לאנשים עם מוגבלויות ועם צרכים מיוחדים, מתוך אמונה שהכנסת היא ביתם של כל אזרחי ישראל ללא יוצא מן הכלל; הקים את יחידת כת"ף (חיזוק הפיקוח הפרלמנטרי), שתפקידה לחזק את כוחה של הכנסת כרשות מפקחת על הרשות המבצעת, והוביל מהלך לתיקון תקנות חובה שיאפשרו ליישם חוקים שהכנסת חוקקה. באפריל 2019 שוב זכה באמון הכנסת כשנבחר ברוב קולות וללא מתנגדים לכהונה שלישית כיושב-ראש הכנסת העשרים-ואחת. אפשר לקרוא את קורות החיים של חברי הכנסת גם בשפה הערבית והאנגלית.